החלטה בתיק ע'"מ 1253/13

המשיב נעצר ביום 18.2.13 לאחר שזוהה על ידי שני חיילי צה"ל כמי שיידה אבנים לעבר ג'יפ צבאי בו נסעו. המשיב הכחיש את המיוחס לו, אולם בהסתמך על הפללות החיילים, הוגש נגדו כתב אישום וכן הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

בית משפט קמא דחה את בקשת התביעה למעצרו של המשיב, והורה על שחרורו בערובה, וזאת לנוכח סתירות אותן מצא, לשיטתו, בעדויות שני החיילים המפלילים.

התביעה הצבאית טענה בערר שהוגש כי אין סתירה בין עדויות החיילים, וכי בית משפט קמא שגה בקריאתו את הראיות. עוד טענה התביעה כי לנוכח זאת, קמה ועולה עילת מעצר של מסוכנות, בין היתר לנוכח היותו של המשיב בגיר.

סניגורו של המשיב סמך ידיו על החלטת בית משפט קמא, וציין כי המשיב הינו צעיר שהתגורר מרבית חייו בברלין (למשיב ככל הנראה אזרחות גרמנית). לטענתו, אין למשיב כל סיבה להסתבך עם החוק, הוא הכחיש את המיוחס לו בחקירתו, וככל הנראה המדובר בטעות בזיהוי.

דיון והכרעה

אקדים ואומר כי לאחר עיון בחומר החקירה המצוי בתיק הגעתי למסקנה כי דין הערר להתקבל.

בית משפט קמא סבר כי קיימות סתירות בין עדויות החיילים שכן לכאורה עד אחד מתאר כי ראה את המשיב מיידה אבנים לעבר הג'יפ, ואילו עד אחר מציין כי ראה אותו מחזיק שתי אבנים אולם משמיטן מידיו ונמלט מהמקום,  

קריאה מדוקדקת באמרות החיילים מעלה כי המדובר בסתירה לכאורית בלבד. העדות המרכזית הינה של החייל סהר, אשר ציין כי לאחר שביצעו מעצר של מעורב אחר ביידוי האבנים, הבחינו במשיב מיידה אבנים לעבר הג'יפ. הוא ציין כי המרחק בינו לבין המשיב היה כ-6 מטרים, הוא ציין את לבושו של המשיב (ג'ינס וחולצת פסים) והדגיש כי שמר על קשר עין רציף עם המשיב עד למעצרו של האחרון.

העד השני, החייל אורי, אכן מציין כי הבחין במשיב שלבש חולצת פסים ומכנסי ג'ינס כמחזיק שתי אבנים, וכשעצרו את הג'יפ המשיב השליך מידיו שתי אבנים ונמלט מהמקום. גם החייל אורי מציין כי שמרו על קשר עין רציף עם המשיב עד למעצרו. אכן, החייל אורי אינו מעיד באופן ישיר כי ראה את המשיב מיידה אבנים אולם אינני סבור כי יש בכך כדי לגרוע מעדותו של החייל סהר. זאת כיוון שמדובר באירוע הפרת סדר המוני שכלל אנשים רבים, ובהחלט ייתכן כי סהר ראה את המשיב מיידה אבנים בזמן שאורי מיקד מבטו לכיוון אחר או לעברם של אנשים אחרים, ורק לאחר יידוי האבנים מיקד מבטו לכיוון המשיב וראה אותו אוחז באבנים נוספות בידיו.

בנוסף מן הראוי להעיר כי אורי נשאל "מה המרחק בו הבחנת בבלאל מיידה אבנים לעברכם" והוא השיב "בערך חמש מטר". במילים אחרות, ניתן להסיק מתשובתו כי למרות דבריו הקודמים הוא כן ראה את המשיב מיידה אבנים. בין כך ובין כך, אינני סבור כי עדותו של אורי עומדת בסתירה לעדותו של סהר, ואך טבעי הדבר שבאירוע הפרת סדר המוני החיילים לא יסתכלו כל הזמן לאותו מקום וייתכנו פערים מסויימים בדברים בהם הבחינו שני אנשים שונים, גם אם הם נמצאים באותו הרכב. בהחלט ייתכן, כאמור לעיל, כי אורי הבחין במשיב לאחר שסהר ראה אותו מיידה אבנים, ובודאי שאין בתיאור הדברים שבאמרתו כדי לשלול את ערכה הראייתי של אמרתו של סהר.

מאחר וקיימות ראיות לכאורה, דומני כי אין מנוס מלקבוע כי קיימת מסוכנות המצדיקה מעצר ללא חלופה. המשיב הינו בגיר, הוא יידה אבנים לעבר כלי רכב צבאי מטווח קצר ביותר ובמסגרת הפרת סדר המונית. מעשה זה מצביע על מסוכנות ממשית, ומצדיק את מעצרו ללא חלופה.

אשר על כן החלטתי לקבל את הערר, ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ניתנה היום, 28 בפברואר 2013, י"ח באדר התשע"ג, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: